יום שבת, 20 בדצמבר 2014

אסתר עמר ז"ל | פרידה מאסתר עמר, מנהלת אגף הרווחה בבאר שבע

אסתר עמר ז"ל

אסתר עמר הייתה עבורי מנהיגה חברתית, לא פחות מזה. דמות פסיכולוגית בבאר שבע, שעיצבה בצלמה מאות ואלפי אנשי מקצוע. אני מאמין שכל מי שהכיר אותה התקשה לחשוב אחרת.
הפעם הראשונה שפגשתי את אסתר הייתה במסגרת סדרת מפגשים עם הנהלת אגף הרווחה בשלהי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. אסתר ניהלה אז את הרווחה עם הרבה פתיחות וכוונה טובה. הרגשנו את זה שנינו, משה הורביץ ואני, שהנחינו יחדיו את הקבוצה.



רצה עם זאבים 

אחר כך נשארתי להנחות מדי שנה צוות של אנשי מקצוע מהאגף, כאשר אסתר מעניקה תמיכה מלאה להמשכיות ולפעילות הקבוצתית.
מבחינתי, הייתה לאסתר נוכחות של מנהיגה אינדיאנית, רצה עם זאבים. הייתה לה כריזמה שמהפנטת אותך בעדינות, לרצות לשמוע ממנה עוד ולקוות בסתר שהיא תסמוך עליך. גם אני וגם מושיקו פנינו אליה, ביקשנו שתשקול להציע את עצמה למנהיגות בפוליטיקה הארצית (אף פעם לא המלצתי לאיש דבר כזה, אבל אסתר פשוט עשויה מהחומר שהייתי שמח לראות שם בכנסת ישראל). פעם אמרתי לה, ואני עומד מאחורי זה גם היום, שהייתי שמח לעבוד בשבילה, ללכת אחריה...מי שמכיר אותי אישית יודע כמה קשה לי להגיד משפט כזה.

נפרדת כפי שהיא חיה

הכרנו זמן קצר לאחר שאיבדה את בעלה יוסי. התאלמנה מהאיש שלה. ניתן היה להרגיש את כאבה באופן מאוד חד וברור, פניה נראו חרוצים ודאובים, אבל הייתה לה בו בעת  את היכולת להישאר במקביל בפונקציה פסיכולוגית של מנהלת, להוביל קדימה עם האמת שלה, להשרות תקווה ואופטימיות ולקבל גם החלטות פרסונליות לא נוחות. היא ידעה לשתף ביגונה במידה הנכונה, לא לשמוט את מטה המנהיגות, וכך להישאר מכילה וחזקה עבור עובדי האגף ואלפי הפונים אליו.
אחת לשנה, כבר 8 שנים, בתחילתו של כל קורס חדש לעובדים סוציאליים על טיפול קבוצתי באגף, היא מגיעה יחד עם אתי כהן, סגניתה העוצמתית, שולמית שמש, שאחראית על הטיפול הקבוצתי באגף, חווה, מיכל ועוד קבוצה נכבדת של מנהלות. המפגש איתה עורר בי בכל תחילת קורס תחושה נאיבית ורכה של אכפתיות וקרבה. נהניתי מהפרגון שלה, כי היא הייתה מנהלת שלא סתם "באה לברך", היא באה לתת ובכל פעם באמת נתנה.

ממשיכה הלאה

אני נחמץ ומצר על לכתך, אסתר יקרה, אני מתגעגע לנוכחותך בבאר שבע. ניהלת תרבות, הובלת קבוצה של אנשי מקצוע שמקבלים שכר זעום ונדרשים לתת את המיטב עבור אנשי העיר הזקוקים להם. אני פוגש היום גם עובדים שהשתלבו באגף כשהיית כבר חולה, והנה, גם הם חשים את עוצמת האובדן. כי כשמישהי כמוך הולכת לאיבוד, ומסתמן בקול גדול סיום של תקופה, מתעורר בכולנו געגוע קמאי משותף לנוכחותה של אם ארכאית, עוטפת ומגינה, גם בקרב מי שלא ידעו את אסתר.

תהא מנוחתך עדן.

איתן טמיר, מכון טמיר

תגובה 1:

טיפול בתסמונת התשישות הכרונית

תסמונת התשישות הכרונית: כתיבה:   איתן טמיר , פסיכותרפיסט (MA), ראש מכון טמיר ; טוויטר | פייסבוק | בלוג |  Quara עריכה אחרונה: 2...